" רק אהבה היא משען, כל היתר חולף"

גם אני הייתי במסיבות הסיום של של בי"ס, וקיבלנו תעודות, וראינו טקסים ושמענו ברכות. גם הפיד שלי מלא בתמונות של הורים גאים וילדים מתרגשים וסיכומי שנה ותודות ותעודות הצטיינות.

יכולתי להעלות תמונה של הגדול, או הקטן, של התעודה או הטקס ... אבל השנה אין בי התרגשות סנטימנטלית. יש בי רק תחושת הקלה שעוד שנה חלפה, וששרדנו בשפיות יחסית, ובבריאות רוב הזמן....

שנה שהיתה לא פשוטה במרבית החזיתות, ונפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו.

הנפילות השאירו בנו סימנים אבל גם לימדו אותנו שיעורים, ואת השיעור הכי חשוב השנה למדנו דווקא כך, ולא בבי"ס, והוא:
החיים מתרככים באהבה.
אהבה עצמית, אהבת אם ואב, אהבת בני זוג, אהבת אחים, אהבת השונה, אהבת חינם.

https://youtu.be/JGWk0OJY7lM

" רק אהבה היא משען, כל היתר חולף",

אחד השירים היפים...

צלקת

"בלתי נסבל", אני אומרת לו. בזמן האחרון לעתים די קרובות. 
בלתי נסבל כי כבר קשה, לפעמים, לשאת את התסכול, שלו ושלי יחד
בלתי נסבל כי כל כך קל, לפעמים, לשכוח שזו לא בחירה, שלו או שלי. 
"בלתי נסבל", אני קוראת לו - ומשאירה לו עוד צלקת בלב
רק כי קשה לי לומר (בקול רם או בלב)
שזו אני שבלתי סובלת.

כמעט מאמינה

הבן שלי חושב
שהוא יכול
לפצח את החוקיות של סדרת המספרים הראשוניים
למרות שכל גדולי המתמטיקאים ניסו
ולא הצליחו. 
ואני כמעט מאמינה לו.
אבל לפצח את החוקיות
של מתי לומר סליחה, ואיך לשמוח
לא פיצח
למרות שילדי הגן הצליחו.
הבן שלי אומר - שאת זה הוא לא יכול.
ואני כמעט מאמינה לו.

#תפקוד_גבוה

"ועל כל פשעים תכסה האהבה"

רגע לפני שהוא הולך לישון, אני יושבת על קצה המיטה שלו.
"אני אוהבת אותך", אני אומרת.
"אני יודע", הוא אומר בכעס ובחוסר סבלנות מופגן (אבל השפתיים שלו לא קפוצות... הן רכות בקצוות, ואני יודעת שזה מגיע אליו).
"אני אוהבת אותך - לא משנה מה", אני ממשיכה - "לא משנה מה תגיד, או מה תעשה או איך תתנהג, לא משנה מה תרגיש כלפי - אני עדיין אוהב אותך- בכל מצב, תמיד", אני אומרת ומתכוונת.
"לא נכון" הוא מתריס. 
"לגמרי נכון", אני מתעקשת.
והכעס של הימים האחרונים שהוא הפנה כלפיי, הקושי הבלתי חדיר שבעיניים שלו, מתרכך - או לפחות ככה נדמה לי, או ככה אני רוצה להאמין.
והוא שותק ומרשה לי להניח עליו יד, והפעם לא מתפתל מתחתיה.
"ואתה יודע מה?", אני מתקדמת עוד צעד. "כשיש אהבה כזו, שהיא ללא תנאי, שלא ניתן לערער אותה - אז הכל פתיר. להכל יש פתרון".
המילה 'הכל' לא מקובלת על הילד המדויק שלי. "מה פתאום! לא להכול יש פתרון! יש דברים שאין להם פתרון" והוא כבר מתקשח לי...
"נכון, נכון", אני מתקנת מיד. "לא להכוווול יש פתרון. האהבה שלי אליך לא תביא שלום עם הפלסטינאים" (הוא מחייך!!!), "אבל לכל מה שיש בינינו יש פתרון".
"טוב" הוא מתרצה. והיד שלי עדיין מונחת עליו. והוא רגוע. ואני קצת נרגעת מהיום הזה. מהימים האלה.
ושנינו יודעים, כך אני רוצה להאמין, שגם אם עוד מאה או אלף פעמים נעבור ימים קשים, בסוף תמיד אני אניח עליו יד אוהבת, ובסוף הוא תמיד ירגיש אהוב - גם אם לא יודה בזה.

אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא.

"ועל כל פשעים תכסה האהבה" (משלי)

#תפקוד_גבוה

אוטיזם בתפקוד גבוה

**** אוטיזם בתפקוד גבוה ****

כלפי חוץ

נורמטיבי.

למתבונן בעין בלתי מזוינת

או בלב מרוחק

אפילו פוזיטיבי.

כלפי חוץ

עובד, מתקתק, כמו כולם

כמו תמיד

למתבונן במשקפיים לא חדות

או דרך חור קטן

אפילו לא מחשיד.

אבל אם פותחים העין

והלב

ומגדילים את טווח החדירה

מתגלה במלא מערומיו

לא נורמטיבי

לא פוזיטיבי

ולא מתפקד.

חיים שהם קליפה

פצע מדמם

ילד שרוצה להתאבד.