זינוק בעלייה

החיים קורים
הם לא עוצרים
לא שואלים אם את צריכה רגע להסדיר את הנשימה
לא מאטים כשכואב בצד
החיים רצים
לא מוותרים לך בעלייה
לא מחכים שתדביקי את הפער
בין מה שאת
ומי שרצית להיות
כשתהיי גדולה

מוקדם מידי

בוקר מוקדם מידי.
עוד כמה דקות פגישה עם הפסיכולוג.
קצת מוקדם מידי לבכות על מר גורלי
קצת מוקדם מידי לגבש אסטרטגיות התמודדות
הפחדים שלי עוד לא התעוררו
והכאבים עוד עטופים קורי לילה
טוב, אני חושבת לעצמי,
אני סתם אשב
בלי להסביר
בלי מילים
אף פעם לא מוקדם מידי לא להיות לבד.

#ליריתעלהבוקר

מנוחה

התעייפתי. התעייפתי מלבכות, להתאבל, לקוות, לנסות, להתאכזב, להתעקש, לחבק, לכעוס.

התעייפתי מהחור הזה בלב שלא מחלים.

התעייפתי מלשמוע שאני מגזימה, לחשוב שאני מגזימה, לקוות שאני מגזימה...

ומלגלות שאני לא.

התעייפתי מלהיות האשה הזו

ומזה שהוא הילד הזה

מגיע לשנינו מנוחה.

געגוע

אני זוכרת אותו מאושר.

יש לי זיכרון עמום של הצחוק המתגלגל שלו.

לפני ששקע

לפני שנסדק

כמה הייתי נותנת כדי לשמוע אותו צוחק ככה היום.

אני מוצאת את עצמי מנהלת מו"מ עם אלוהים

אם תחזיר לו את הצחוק אני מבטיחה ש....

אם תתן לו כמה ימים של רוגע אני אהפוך ל....

אם ואם ואם

ואני אפילו לא יודעת אם יש אלוהים.

בינתיים אני לא מקיימת, 

והוא לא צוחק.

"מה שייפתח לו, מחכה"

אני לא מוותרת עליו.
לפעמים מוותרת לו,
אבל אני לא מוכנה לוותר עליו.
כשהוא בורח מהבית ודורש להיות לבד
אני נותנת לו
אבל עוקבת אחריו בדאגה מרחוק
ומוודאה שהוא לא בסכנה
וכשהוא מטיח בי את הכעס והתסכול שלו
במילים של סכינים
אני כואבת בשקט
אבל מכילה את כל מילותיו.
אני יודעת שאני המצופים שלו
כשהוא טובע בים המציאות שהוא לא מבין
ולי אסור לטבוע איתו
אני לא מוותרת עליו
כי אני מאמינה, חייבת להאמין,
שמתחת לקוצים ולציפורניים הארוכות
מכורבלת הנפש שלו
ואם לא אוותר
אף פעם
יום אחד היא תפתח לי.
תפתח לו.

https://youtu.be/gJj1Xtdt8ZQ