אני זוכרת אותו מאושר.
יש לי זיכרון עמום של הצחוק המתגלגל שלו.
לפני ששקע
לפני שנסדק
כמה הייתי נותנת כדי לשמוע אותו צוחק ככה היום.
אני מוצאת את עצמי מנהלת מו"מ עם אלוהים
אם תחזיר לו את הצחוק אני מבטיחה ש....
אם תתן לו כמה ימים של רוגע אני אהפוך ל....
אם ואם ואם
ואני אפילו לא יודעת אם יש אלוהים.
בינתיים אני לא מקיימת,
והוא לא צוחק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה